zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: מכתב ל1/7 המצוי

תמונת מגזין מכתב ל1/7 המצוי פורסם על ידי ניצן טורטל
בתאריך 19/11/2007
בכתבה זו צפו 2579 גולשים

האמת היא, שאני כותבת לכם את המכתב הזה ברגשות כל כך חצויים, קשה לי להאמין שזה נגמר, שצריך להניח את הגעגועים ואת החוויה הענקית הזאת בצד ולחזור לחיים האמיתיים.

אני מקנאה בכם! אני אוכלת את הלב על ההזדמנות הענקית שניתנת לכם.... אני לא מסוגלת לדמיין שמישהו לא ירצה לעבור את זה.

 

הכל התחיל ממש לפני שנה, המיונים התנועתיים היו קצת טראומתיים, וכמו כולם גם אני חשבתי ש"וואי היה מגניב אבל אין סיכוי שאני מתקבלת"

ואז התקבלתי, ועבר עליי סמינר ראשון שגרם לדפיקות לב כ"כ חזקות שליוו אותי בכל התהליך, ובעצם עד עכשיו... המשלחת הזאת, מעבר לכל כמה שכתבו, על גודל החוויה ועל המדהימות שבה, על התרומה, על השליחות האמיתית והמשמעותית שעשיתי...

מעבר לכל הדברים האלה, אני חייבת לספר לכם- שמעולם לא הרגשתי כמו שהרגשתי בכל התקופה הזאת.. היו לילות לפני הטיסה שלא הייתי נרדמת, וכל הזמן היו רצות לי מחשבות על הטיסה ועל הפחדים שמציפים אותי בעקבותיה, ואז במחנה- הרגשתי כל הזמן את הכל בעוצמות כ"כ גדולות... הרגשתי כמה אני גאה בעצמי, הרגשתי געגועים חזקים שלפעמים הובילו אותי לדמעות, ולחיוגים ליליים לאמא.. הרגשתי ברת מזל, על התקופה המדהימה שאני עוברת עם עדי, הרגשתי שאני מכירה אנשים חיים שלמים, למרות שבתכלס הכרתי אותם בדיוק חודשיים, הרגשתי כמה שאני אוהבת את המדינה, ואת הצופים.

הרגשתי בעיקר, שזאת התקופה הכי מאושרת, מעשירה, מספקת, ומדהימה שעברתי בכל החיים שלי.

לא הפסקתי להרגיש, ובמשך שנה שלמה אני לא מפסיקה....

 

זה לא תמיד קל, לפעמים אפילו זה ממש קשה, אבל אין דבר יותר מספק ומבגר, מלהתגבר על הבעיות לגמרי לבד.

זאת הפעם הראשונה בחיים שלי, שהכל היה תלוי באמת בי (ובעדי.)

ועכשיו, במבט לאחור, זה נראה לי אפילו תלוש מהמציאות.... אם זה להעביר את כל הפעולות באנגלית (ד"א זה הרבה יותר קל ממה שנדמה), אם זה להתחבר עם אנשים שהם לא בדיוק כמוך, ולא בדיוק מכירים את התרבות שלך, ואפילו סתם, להסתדר לבד בניו יורק סיטי, ולנהל לעצמך את הכסף, ולהתעורר לבד בבוקר (או לא להתעורר... אבל אז לשאת בתוצאות), להצליח להיות עם אותו בנאדם 24 שעות ביממה, ובכל זאת לדעת שגם כשרבים, אוהבים, ועוזרים אחד לשני...

 

לא הייתה, ולא תהיה לי עוד חוויה כזאת. 

אבל לכם, באמת שיש עוד סיכוי שתהיה.... אז אני לא רואה שום סיבה בעולם לא לנצל אותו... נכון, המיונים זה טיפה מבהיל, ולפעמים זה קשה לבוא לסמינרים, והמחשבה על לפספס חודשיים שלמים בארץ יכולה לעשות צמרמורת...

אבל מספיק שתראו את הדמעות שזולגות לי עכשיו מהעיניים, כדי שתבינו.. שהכל מתגמד לעומת מה שתקבלו ותרוויחו. זה באמת לכל החיים, נתחיל מהבת זוג שלי לקיץ, שהיא היחידה שיודעת באמת באמת מה עבר עליי כל דקה בתקופה הזאת.... והפכה באמת למשפחה, והחברים האמריקאים שאני יודעת ששינית להם משהו בתפיסה על ישראל... ובכלל, אי אפשר לספר כמה הרווחתי וכמה התקופה הזאת נתנה לי...

אז אני רק אסכם את זה בארבע מילים- פשוט לכו על זה!

 

שיהיה לכם המון בהצלחה,

ניצן טורטל

קאמפ קינד רינג, ניו יורק.

שבט עפר- הנהגת צפון.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 2 תגובות | הוספת תגובה


1. חחח מתי רואים אותך?
נכתב על ידי ניצן קורן מהנהגת דן בתאריך 21/11/2007 בשעה 14:52
2. ניצניייי אתה גאון
נכתב על ידי ניצן טורטל משבט עפר בתאריך 21/11/2007 בשעה 18:06