zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: חוויותיו של ניר בחץ וקשת 2007

תמונת מגזין חוויותיו של ניר בחץ וקשת 2007 פורסם על ידי מיטל פישר
בתאריך 20/2/2008
בכתבה זו צפו 2135 גולשים
נכתב במקור על-ידי ניר נצר יצחק

חץ וקשת- משלחת בגובה העיניים

שלום

אני ניר נצר , בוגר חץ וקשת 07. התבקשתי לכתוב על הקיץ שלי ועל המשלחת הזאתי כדי שתבינו קצת איזה קיץ מחכה לכם. אז חשוב לי התחיל במסר קטן שאותו חשוב לי להדגיש במכתב הזה. חץ וקשת היא שליחות,  שליחות עם משמעות אדירה וזאת תבינו למה בעוד כמה דקות.

אז בתחילת הקיץ נוחתים כ-200 בני נוער אמריקאים, עם כובעים ניו יורקרים ומשקפי שמש מצ'יינה טאון, והמטרה העיקרית שלהם זה לעשות כיף והרבה. ולתוכם מערבבים כ 60 ישראלים. רובם צופיפניקים , ותפקידם העיקרי הוא לא מסובך מדי ולא דורש גם השקעה מרובה .. תפקידם הוא להיות חברים. להיות קרובים לבני גילך ומזווית הראיה הזאתי, הכל כך קרובה ואמיתית להראות להם את ישראל שלך, את זאתי שהם שמעו עליה במחנות בבית ובקהילה.

אני הייתי בצוות 6 יחד עם אורטל אפל (כפרה עליה!) המפקד רונן ועוד 12 אמריקאים . ואיתנו היו עוד שני צוות באותו מבנה ויחד היינו מחלקה 2.  ובתוך המחלקה הנהדרת הזאת עברנו את כל חץ וקשת , ביחד באוטובוס ובפעילויות.

וככה בהתחלה נחתנו אחד על השני. הם יצאו בשער לבושים בחולצות אדומות של חץ וקשת . ואנחנו עמדנו עם שלטים דיי דבילים לקבל את פניהם האדישות והמפוחדות למדי. אז אחרי השוק של הנחיתה עברו אולי יומים והתחלנו להכיר באמת. את כל הפרויקט עברתי בחדרים עם 3 החברים הטובים שלי הריסון ארי מייקי ואני ניר(:

את כל השטויות עשינו ביחד היינו הרביעיה המובילה ושוב לא עבר הרבה זמן וכל המחלקה הפכה להיות גוש אחד. הבנים מברוקליין החברה מניו יורק אדם ולי הסטלנים ואני ואורטל. והפכנו להיות מקשה אחת , המחלקה הכי מופרעת בפרויקט.שברנו את הכללים עשינו שטויות למפקדים והרבה הרבה מאוד כיף.

אז בעצם אתם שואלים מה השליחות הגדולה כאן? עם כל הכיף המסיבות חוף , בנים בנות, סנפלינג ושטויות.. אבל רק אחרי המשלחת הבנתי איזה משמעות גדולה הייתה לי בחץ וקשת. כמובן שבתור ישראלי בער בי הצורך לדבר על הדברים האמיתיים : על הצבא, החיים בישראל, ערבים ,יהדות, החיים בגולה ועל הכל גם הייתי צריך להפגין איזה דעה.גיליתי שתמיד הייתה אוזן קשבת וחשיבות גדולה מבחינתם לשיחות האלה איתי . יכולתי לראות איך אורטל נהפכת להיות החברה הטובה של המחלקה. הילדה שכולם אוהבים והיא מסתדרת עם כולם לא היה אחד שלא העריך אותה. ובקשר אלי.. אז כמה שזה מצחיק הפכתי להיות כמאין מנהיג רוחני כזה של החברה , כמו דמות למופת שיכולה להכיל את כל הדמויות בישראל: הציוני , הקיבוצניק השטותניק המשוחרר והמבין. "נשאל את נירוש" "ומה נירוש אומר?" הם הצמידו לי את ה"רוש" היהודי הזה וראו את כל המיתוס על הישראלי. ובסוף לא היה אחד שלא הכרתי כמו שצריך עם הפרטים מהבתים שהוא לא סיפר לאף אחד, חברות אמת של ממש.

תמיד בער בי ובשאר הישראלים להראות להם מה זה באמת ישראל. להראות להם את הצופים השבט הבית המשפחה והחברה, החברים שלי בטבעון . וכמובן המוסיקה הישראלית ,שממש לא מסתכמת רק בסבלימינל שהם כל כך אוהבים (מסיבה שלא ידוע לציבור)

אז באמת בזמן השליחות לא הרגשתי את משמעות . הרגשתי שאני עושה את הכיף של החיים שלי , רק באנגלית. רק בטקס סיום זה בער . להרגיש את החיבוקים והבכי שלא נפסק ועוד מהאנשים שהכי לא ציפית מהם ומה לעשות בסוף גם אני בכיתי כמו ילדה קטנה . אז לקחו אותם לאוטובוס. כולם עוד רק מתחילים לבכות והכל היה מהר מהר שלא יעכבו את הטיסה. ואז בדיוק החלטתי לעלות על האוטובוס של המחלקה לקחת את המיקרופון בקצת חוצפה ולהגיד כמו בכל בוקר שהטילו עלי לספור את כל החברה :

"Good morning Machlaca 2 . its Nir Netzer talking"   

ובאותו הרגע הרגשתי את זרם האנשים קם מהכיסאות ורץ אלי מבלי לייחס שום משמעות לפקודה של המפקד רונן. ופתחתי את זרם הדמעות המחלקתי שוב ואמרתי ושמעתי בפעם המיליון את המשפטים:

"I'll miss you " "love you" " keep on touch"

אחרי שעה בערך ,שהייתי עדין בשוק מוחלט שהכול נגמר קיבלתי טלפון. ואלה היו כל החברה , בערך 15 אנשים שהתקשרו להגיד רק לכך שהם יתגעגעו נורא. והטלפון עבר מאחד לאחד והשמיע את הדברים  שרק אני יודע, את הבדיחות הפרטיות. ושהם בחיים לא האמינו שהם יתחברו כל כך לישראלי ועוד צופיפניק . ושהם לא יכולים לחכות לבוא לישראל עוד פעם ולראות איתי את המקומות המגניבים באמת אלה שאי אפשר ללכת אליהם עם חץ וקשת.

וככה באמת הבנתי עד כמה השליחות שלי הייתה משמעותית , שליחות חברים , בגובה העיניים. וכל זה עוד לפני שסיפרתי על הביקור בכותל , על השיחות בלילה, על השטויות על האנשים והמקומות.

 והיום אני התקבלתי לשליחות מסוג אחר אני הולך להיות משלחיסט ולהדריך במחנות . וכמובן שדבר ראשון כולם קיבלו הודעה על כך ואני ממש מקווה לראות אותם ולחזור להיות שוב עם כולם יחד ושהפעם הם יראו לי קצת את הבית שלהם ואת החברים שלהם כמו שאני עשיתי בישראל . ולספר אולי גם למשפחות שלהם על ישראל היפה הזאתי שלי. שאני הראתי לילדים שלהם, לחברים שלי

אל תפספסו את חווית חייכם

ניר נצר

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 5 תגובות | הוספת תגובה


1. ואו משמע סבבה. אולי גם אני ילך?! רק
נכתב על ידי אלכס קלמן משבט משואות בתאריך 20/2/2008 בשעה 23:08
2. וואי כתבה מדהימה!
נכתב על ידי מיטל בורק משבט אלון בתאריך 21/2/2008 בשעה 20:18
3. נירוששששש
נכתב על ידי אורטל אפל משבט לביא בתאריך 22/2/2008 בשעה 13:28
4. שאלה
נכתב על ידי דנה טורבן משבט לטם בתאריך 24/2/2008 בשעה 0:30
5. ניר נשמתי
נכתב על ידי שיראל אפל משבט לביא בתאריך 2/3/2008 בשעה 12:35