zofim.org.il
  
 


 
אתר פורים בצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר פורים בצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: הכל על המַסֵּכָות שלנו

תמונת מגזין הכל על המַסֵּכָות שלנו פורסם על ידי ''צופים ברשת''
בתאריך 15/3/2008
בכתבה זו צפו 3577 גולשים

חג הפורים הוא הזדמנות עבור היהודים להתחפש, ולהיות אחרים.  בעזרת התחפושות והמסכות האדם לובש ופושט צורה בהתאם לרצונותיו. בתרבויות שונות התחפושות והמסכות הן עסק רציני הרבה יותר.המסכה משמשת את האדם בזמנים שונים, ובמצבים שונים לאורך כל חייו.

 מהי מַסֵּכָה? המַסֵּכָה היא כיסוי מָלֵא אוֹ חֶלְקִי עבור הפנים. מקורה של המילה העברית מַסֵּכָה היא במילה "מסך", שמשמעותה היא וילון או מחיצה (מטרת שניהם: להסתיר). כלומר, המַּסֵּכָה היא, בעצם, אביזר שמשמש להסתרת הפנים וְכִסּוּיָם.

כיום יש למַּסֵּכָה שני תפקידים עיקריים: האחד כאביזר, שמטרתו להגן על הפנים בעת עיסוק בפעילויות מסוכנות או בענפי ספורט מסוימים, ואילו השני, שבו נתמקד כעת, מאפשר לאדם להסוות את תווי פניו המקוריים ולהחליפם בחזות שונה. פני האדם, ובמיוחד העיניים, הם חלק הגוף שמייצג באופן הבולט ביותר את אישיותו ואופיו של האדם. המַּסֵּכָה העתיקה ביותר הידועה למדע נמצאה ממש פה קרוב, במערה בנחל חימר שבמדבר יהודה. המַסֵּכָה, שעשויה אבן גיר, מוצגת במוזיאון יִשְׂרָאֵל והחוקרים מעריכים כי גילה הוא 8,000 שנה לערך. אולם, קיימות עדויות לשימוש במַסֵּכוֹת עוד הרבה קודם. בציור קיר בן כ-25 אלף שנה, שהתגלה במערה בִּדְרוֹם צָרְפַת, נראה אדם שעל גופו פיסות עור אֱיָל ועל פניו מַסֵּכָה בדמות אייל וקרניים.

בתקופות העתיקות לא נחשבו המַסֵּכוֹת לאביזרי אומנות. הן שימשו בעיקר לפולחן ולטקסים דתיים. בתקופות מאוחרות יותר שימשו המַסֵּכוֹת לִצְרָכִים מעשיים יותר. לוחמים עטו מַסֵּכוֹת ביציאתם לקרב כדי להפחיד את האויבים. ציידים עטו מַסֵּכוֹת בדמות בעל החיים אותו יצאו לצוד כדי לְהַטְעוֹת אותו ולגרום לו להתקרב אליהם. אך לא רק בתחומים אלו עטו על פניהם אנשים מסכות כך למשל כל עולם התיאטראות מלווה בשימוש נרחב  של מסכות.  מאחורי המסכה תמיד נמצא אדם המבטא בעזרתה את הרגשות היותר עמוקים שלו. ברגע שהשחקן בתיאטרון עוטה על פניו את המסכה הוא נכנס לדמותה. אבל דמותה של המסכה אינה פועלת ללא כוחו הפנימי של השחקן, כלומר השחקן מבטא את עצמו בעזרת דמות הלבושה על פניו כמסכה. לכן משחקו של השחקן הוא האני שלו, העמוק המוחבא בו ויש בכך משום חשיפה פומבית. אלא שבחשיפה זו אין הציבור המתבונן יודע את מה חשף לפניו השחקן ולכן מרגיש הוא, השחקן, בטוח וחופשי מאחורי המסכה המגינה עליו מפני החוץ.

האדם חובש מסכה כדי שתגן עליו מפני הסביבה, כדי לא להיות חשוף וגלוי לעיני כל. המסכה הפסיכולוגית לאדם היא כעור המכסה את גופו ומגן עליו מפני גורמי חוץ. אדם אשר הוכרח להסיר מעליו את המסכות המכסות את פניו, נשאר חשוף ואינו יכול להמשיך ולהתמודד עם המציאות.

בדמוקרטיה רשאי כל אדם להחזיק בדעות, אמונות, השקפות משלו, להביע אותן בדרכים שונות ולנסות לשכנע אחרים בצדקתו. אולם גם בדמוקרטיה מוטלות במקרים מיוחדים, הגבלות על חופש הביטוי. כאשר יש התנגשות בין חופש הביטוי לזכות לביטחון, או כאשר יש התנגשות בין זכות הביטוי לזכות לפרטיות. כך למשל: כאשר חופש הביטוי מסכן  זכויות יסוד של אנשים אחרים או לחילופין פוגע בכבוד, במוסר, ברגשות, ניתן להטיל הגבלות על צורת הביטוי, מקומו ועיתויו במטרה לצמצם את הסכנה ומידת הפגיעה.

 

המסכה בעצם מהותה מגשרת בין מציאות לדמיון, בין אמת לפנטסיה, בין טבעי לעל טבעי, בין חיים למוות. היא יוצרת בבואה לנפש יוצרה, או חובשה והיא גם משקפת אותו. על כך טען ניטשה שאין עמוק כמסכה. המסכה היא צורך חיוני לאדם, היא הגנה פיזית ופסיכולוגית גם יחדיו. מרגע היוולדו, התינוק עוטה על עצמו  מסכות

לכל אדם כמה מסכות, וכל אחת לשימוש אחר, ממש נשף מסכות. יש לנו מסכה מקצועית המשרתת את הדימוי המקצועי שלנו בעבודה, מסכה שונה תלויה לנו בארון לצורך אירועים חברתיים, מסכה שונה נעלה על פנינו בין ידידים קרובים וגם עם ילדינו יש לנו מסכה – מסכת ההורה.


לעיתים המסכה מוסטת מעט הצידה וחושפת את ה"אני" האמיתי שלנו המסתתר מאחוריה, שהוא הרבה יותר חופשי ואישי, אבל על פי רוב המסכה מוצמדת היטב למקומה. כך יוצא, שבמרבית המפגשים שלנו עם אנשים אחרים אנחנו לא פוגשים את האדם אלא את המסכה שלו והקשר שנוצר לעולם יהיה חסר משהו, פורמאלי משהו, סינטטי משהו, מעושה משהו.
כדי להכיר את האדם שמאחורי המסכה צריך לעיתים לקלף את המסכה כדי לגלות מה נמצא שם, מאחורי הפוזות החברתיות. אחד המפתחות הטובים שיש בידנו אל צפונות האדם שמאחורי המסכה הוא מפתח שפת הגוף. המסרים הבלתי מילוליים שהאדם משדר, באופן לא מודע, הם מקור עשיר ומהימן של מידע מוצפן ומרומז, היכול להובילנו הישר אל האני האמיתי של האדם שלפנינו.

 

האם אנו שמים לב למסכות של חברינו, של חניכינו? האם אנו בעצמנו מודעים למצב בו אנו עוטים על עצמנו מסכה על מנת שלא להציג לעולם באמת מי אנחנו, כל אחד והסיבות שלו...


ההתנהגות הבלתי מילולית של האדם, בסיטואציות שונות, מגלה עליו הרבה יותר מאשר שיחתו המילולית וגם יותר מאשר הבעת הפנים הספציפית שלו – שכן במילים אנו מתמרנים ואת הבעת הפנים אנו מעמידים כדי שישרתו את האינטרסים שלנו. אבל התנהגות...זה כבר סיפור אחר....כמה הרבה אפשר ללמוד, למשל, מהתנהגותו הצרכנית של האדם הנכנס למרכול לערוך את קניותיו? ולאיזה טיפוס אתה שייך?

 

קטעים מכתבה זו מצוטטים מהמקורות הבאים:
אתר
ynet – מדע לילדים, ההיסטוריה של המסכה - קישור
הפעלה של מינהל חברה ונוער בנושא מסכות - קישור
המאמר: "המסכה בספרות ובאומנות, ד"ר זיוה פלדמן - קישור

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה