zofim.org.il
  
 


 
אתר פורים בצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר פורים בצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: למה מרדכי היה צריך לעצבן את המן?!

תמונת מגזין למה מרדכי היה צריך לעצבן את המן?! פורסם על ידי הרב יוני לביא
בתאריך 2/3/2009
בכתבה זו צפו 4351 גולשים


 

למה מרדכי היה צריך לעצבן את המן?!
 
הזקיפים החמושים שמשני צידי שער הארמון פתחו אותו לרווחה בקול חריקה צורמני. סוס לבן יפהפה מעוטר בשרשראות מוזהבות ואבני איזמרגד כחולות פסע מעדנות החוצה בהדר מלכותי. די היה במבט חטוף לעברו של הרוכב להבין שלא מדובר בסתם חייל. על האריג הפרסי היוקרתי שנפרש על האוכף בקפידה ישב לא פחות מאשר סגנו של המלך בכבודו ובעצמו. שפמו המסולסל והמטופח הזדקר לימין ולשמאל כשתי חרבות מאיימות, והמצנפת המחודדת שנחה על ראשו הסתירה את עיניו השחורות הבוחנות בקפידה את השטח.
 
שורות הניצבים העומדים על משמרתם  ומאות האזרחים שהתהלכו לתומם ברחובות הבירה השתטחו במהירות למראהו כאילו היו קוביות דומינו הנופלות בשורה. הִמְהוּם של נחת נפלט מפיו למראה ההמונים שמשתחווים אפיים לרגליו, וחיוך שבע רצון התפשט על שפתיו. ואז...זה היכה בו כמו ברק. "לעזאזל!", סינן מבין שיניו ושיגר את אגרופו הקפוץ לעבר הרקיע, "היהודי הארור הזה פשוט מוציא אותי מדעתי! בחיי אחשוורוש, שעד שקיעת החמה אתן את בשרו מאכל לכלבים..."
_____________________________________________
  
אחד הגיבורים הבלתי מעורערים של סיפור המגילה הוא ללא ספק מרדכי היהודי. האיש שבחוכמתו ובתושייתו הציל את עם ישראל מגזירת ההשמדה.
   
סִלְחוּ לי על החוצפה, אבל העזתם פעם לשאול את עצמכם שאלה קטנה: האם זה מוצדק בכלל?! הרי הוא זה שבעצם אשם בכל הסיפור! אם הוא לא היה מרגיז את המן ומתעקש לעמוד בהפגנתיות כשכולם מסביב כורעים ומשתחווים, הייתה נחסכת מאיתנו הצרה הזו. למה לכל הרוחות אתה צריך לעשות 'דווקא' ולעצבן את המן?! אתה לא רוצה להשתחוות? לא צריך. תתחמק באלגנטיות! תתכופף לקשור את השרוך, לך לשירותים, לא חשוב מה. למה להתעסק עם טיפוס קטלני ורב כוח ומעללים, אחד כזה שלוקח את רוזנשטיין ואלפרון גם יחד בכיס הקטן?!
 
ושאלה שנייה, שרק מעצימה את הקודמת, על הצד השני בסיפור הזה. המן הרשע. אוקיי, הבנו. אתה רותח על מרדכי. בא לך לתלות אותו על המקום על שהעז לא לכרוע ברך בפניך. נניח. אבל מה עשו לך מיליוני היהודים שמהודו ועד כוש? במה חטאו נשים, זקנים וילדים? וכי התנהגות של אדם אחד מצדיקה חיסול של עם שלם?!
____________________________________________
 
אחד המאפיינים הפחות סימפטיים של עמינו המקסים זה התחביב הלא ברור שלו להתווכח ולהילחם איש כנגד רעהו כאילו באמת אין לנו משהו אחר לעשות בחיים. ישראלי מסוגל להתקוטט עם השכן מהדירה מתחת על בעלות של מטר רבוע בגינת הבניין בתקיפות כוחנית כאילו היה מינימום אוסאמה בן לאדן, ולפלוט קללות על זה שעקף אותו בכביש מָשָל היה חסאן נסראללה לכל הפחות.
 
האִגְרוּף המילולי של מושב הכנסת או של פופוליטיקה (תחליטו לבד מה גרוע יותר) רק נותן תשקיף עגום על האופי הלוחמני-ווכחני של עמינו. למעשה, אנחנו כמעט ולא זקוקים כלל לאויבים. אנחנו מסוגלים לעשות את מלאכת ההרס העצמי מצוין במו ידינו. וזה נכון עכשיו כמו שזה היה נכון לכל אורך ההיסטוריה. החל מסיפור יוסף ואחיו, ממשיך במלחמות השבטים שבימי התנ"ך, עובר דרך במאבקי השלטון של האחים לבית חשמונאי, והרשימה עוד ארוכה ארוכה.
____________________________________________
 
אלא שבאורח פלא דווקא כשצץ לו איזה אויב ששולף את ציפורניו לנגדנו משהו טוב קורה לנו. רק כשמתעורר מריבצו איזה שטן מסוגם של פרעה/המן/היטלר/אחמניג'אד (מחק את המיותר או הוסף כמה ששכחתי), ובאמת מעניין את הסבתא שלו מי אשכנזי ומי ספרדי/ימני/שמאלני/חרדי/מרוקאי/רוסי וכו'. בשבילו העיקר – "הם יהודים?! תשמידו אותם!!!", פתאום אנחנו נזכרים שבעצם אנחנו עם אחד. אותה היסטוריה, אותה מסורת, אותה שפה, אותה ארץ ואותו אלוקים שבחר דווקא בנו מכל העמים. רק אז אנחנו נזכרים סוף סוף לשים שנייה את המלחמות בצד, וקצת לחזור לעצמנו.
   
באותם רגעי אימה כשגזירת ההשמדה ריחפה מעל ראשיהם קראה אסתר המלכה לדודה מרדכי וציוותה עליו: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן". די עם המשחקים, הגיע רגע האמת. אין זמן למפלגות, עֵדוֹת ומגזרים. עכשיו זה הזמן לתפילה אחת מעומק הלב המשותף של כולנו, לפני שיהיה מאוחר מדי...
_________________________________________
 
כולם מכירים את המנהג היפה של "משלוח מנות איש לרעהו" בחג הפורים. אלא מה, באמת סבבה לשלוח כמה מנות עסיסיות, לחבר הכי טוב שלך. אבל אולי שווה לעשות פעם ניסיון מקורי. להפתיע, קודם כל את עצמינו ואחר כך גם את השכן מהבניין ממול שתמיד היינו מתווכחים איתו על המקום של החנייה, לדפוק אצלו על הדלת ולהגיש לו מארז של מנות חביב עם פתק חמוד. האם הפעם הבאה שתיפגשו ברחבה של הבניין לא תיראה קצת אחרת?...
פורים זו הזדמנות מדהימה לפתיחת דף חדש בכל מה שקשור ליחסים בין אנשים. אחד המנהגים האהובים (בעיקר על הילדים, אבל בהחלט לא רק) הוא להתחפש בפורים. מעבר לכל המוטיבים של ההתחפשות שיש בתוך סיפור המגילה, אולי יש בזה גם איזו אמירה לעצמינו שאם נרצה באמת אנחנו מסוגלים לשים לרגע בצד את הפוזה הקבועה, ולתת לעצמנו הזדמנות חדשה להיות מישהו אחר. להשאיר מאחורה את האני הישן עם כל המשקעים, הזיכרונות המעיקים והמריבות הקבועות, ולנסות לפתוח באמת דף חדש. ביחסים עם השכנים, החברים, המשפחה, ואפילו עם עצמנו.
  
אולי אפילו המנהג לשתות בפורים קצת יותר מתמיד ולהשתכר, מזמין אותנו ביום הזה לשים את השכל וההתחשבנויות הקבועות טיפה בצד, להזניח את הכללים הנוקשים שקבענו לעצמנו ושחוסמים אותנו מהזדמנויות חדשות, ולהרשות לעצמו לעשות דברים שלא העזנו לעשות עד היום.
    
"נכנס יין יצא סוד", אמרו חכמינו. בחג הזה אפשר לקלף מעלינו קצת את הקליפות הפחות יפות, ולתת למה שבפנים להאיר החוצה. להראות לכל מי שמסביב יותר חיוכים, יותר חום, יותר שמחה ובעיקר יותר אהבה.
                 תגידו, יכול להיות שמרדכי תכנן את כל זה מראש?...
 
לכתבות נוספות מאת הרב יוני לביא -לחצו כאן

שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. אחח ושוב כתבה טובה
נכתב על ידי אור לביא משבט איתן בתאריך 3/3/2009 בשעה 13:19