zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: טקסס!

תמונת מגזין טקסס! פורסם על ידי רותם ורטמן
בתאריך 20/10/2009
בכתבה זו צפו 2153 גולשים

 

קוראים לי רותם ורטמן ואני מרכזת הדרכה צעירה בשבט צופית בחיפה, בקיץ נסעתי למשלחת לשליחות מדהימה של 3 חודשים.
מה שאני אמורה לעשות עכשיו זה לסכם שלושה חודשים (שזה עוד לא כולל את ההתכוננות וההכנה המושקעת שעברנו עוד בארץ) בכמה שורות, השאלה היא איך עושים את זה?
אני אנסה להתחיל מהתחלה, התקבלתי למשלחת אחרי דרך ארוכה, ושינוי שעברתי ממצב שאני לא רוצה לחשוב על זה אפילו למצב של אני כבר כל כך מחכה לזה. הסמינרים, האנשים, התכנים וכל הדברים שעברנו היו מדהימים, אבל אני רוצה להתמקד בדבר החשוב יותר- ב3 חודשים בחו"ל.
הגעתי למחנה שלי (CYJ Texas), שנמצא כמובן בטקסס ביחד עם נועה ואיתי, ומהרגע שהגעתי לשם המקום הזה הפך לבית בשבילי, והאנשים לחברים הכי טובים והמשלחת הישראלית למשפחה. בהתחלה היה מלחיץ, מקום חדש, שפה שונה ואנשים שבחיים לא פגשתי ועכשיו אני אמורה לבלות איתם 3 חודשים, אך כל הלחץ והפחד עברו בימים הראשונים ואז התחלתי ליהנות.
קשה לתאר חוויה כזו, במצב שנמצאים הכי רחוק מהבית ובכל זאת מכירים כל פינה הכי קטנה במחנה ומרגישים שם ממש כמו בבית, במצב שנמצאים כל כך רחוק מהמשפחה, מהחברים ומהאנשים שהכי אוהבים, אבל בכל זאת כן  ליד אנשים שהפכו להיות קרובים, עד שאי אפשר לדמיין איך החיים נראו בלעדיהם ופשוט נהנים מכל רגע איתם, במצב שצריך לדבר במשך רוב היום בשפה שונה , ובכל זאת כשכבר אפשר  לדבר בעברית, הראש מסכים לחשוב רק באנגלית ,להימצא רחוק מהתפקיד בצופים ומהחניכים בשבט, ולהדריך כאלה חדשים שפתאום מגלים שאוהבים אותם אפילו קצת יותר, במצב שעובדים המון ומשקיעים הכל ונותנים את הנשמה, ועם התשישות והלחץ בסופו של דבר מסתובבים כל רגע עם חיוך על הפנים ויודעים לחלוטין שאין שום מקום אחר שמעדיפים להיות בו ברגע זה. פתאום לומדים להעריך כל שניה ורגע, לנצל כל יום, בידיעה שזאת חוויה חד פעמית שלעולם לא תתאפשר שוב!
לפני שטסתי חשבתי שיהיה לי קשה, שאני אתגעגע הרבה, ובכלל לא ידעתי מה אני עומדת לעשות עם עצמי כשכל השבט והחברים יהיו במחנ"ק, חשבתי שיהיו לי משברים, קשיים ושאולי בגלל כל הדברים האלה זה לא שווה את זה, וכבר עדיף להישאר פה בארץ עם המוכר והידוע- והדבר היחיד שאני יכולה להגיד זה שטעיתי בגדול! הגעגועים הם משהו שבקלות אפשר להתמודד איתו, והמחנ"ק הוא כלום לעומת מה שעברתי, וברצינות הרגע הכי קשה שהיה לי בכל הקיץ הזה היה היום שעזבנו את המחנה, שהיה לי כבר עצוב שזה נגמר ושאני את החוויה שלי סיימתי.
ניסיתי לסכם במה שכתבתי את כל מה שעברתי, אבל לא משנה מה יגידו לכם, אין שום סיכוי שמישהו יוכל באמת לדעת מה עברתי ב3 חודשים האלו, בכל יום, על כל החוויות, הקשיים, והדברים השונים ומדהימים שלמדתי להכיר ולאהוב, ובטח שלא בכתבה כל כך קצרה.
דבר אחרון שאני רוצה לעשות זה לפנות אל השביעיסטים שפה, אל אלה שכמו שאני חשבתי בטוחים שמשלחת זה לא בשבילם, שהם יתרמו הכי הרבה פה בארץ,שחבל להפסיד ככה בגרויות שאין שום סיבה לפספס מחנ"ק בשבט, ובטח שלא חופש גדול אחרון- אז עכשיו אני יכולה להסתכל אחורה ולהגיד לעצמי שאלו סיבות לא מספקות, שמה שעברתי שם- ואתם הולכים לעבור- חזק יותר מכל סיבה שכתובה פה, החוויה המדהימה הזאת שלא הייתי מוותרת עליה עכשיו תמורת שום דבר בעולם, ובשנייה שהיו מציעים לי הייתי עולה שוב על מטוס וחוזרת לשם לעוד קיץ.
אז לפני שאתם כבר יודעים ומחליטים שהקיץ הזה בכלל לא בשבילכם, תנסו, תיגשו למיונים, כי הכי נורא תמיד אפשר להתחרט ולהחליט שזה לא מתאים, אבל קודם תבינו מה זה, תגלו מה אתם יודעים וכמה אתם ואנשים אחרים חושבים שאתם מתאימים לחוויה המדהימה הזאת, ואז תוכלו להגיד בלב שלם אם היה שווה לוותר על זה או שלא.
ובסופו של דבר אני רוצה להגיד תודה לנועה ואיתי, שהייתם איתי שם ברגעים הקשים, השמחים, המצחיקים והמרגשים, בקמפ אאוטים ובבניית כתובות אש. ושאני לא יכולה לדמיין את הקיץ הזה עם אף אחד אחר!
רותם ורטמן, שבט צופית, CYJ Texas.
 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 3 תגובות | הוספת תגובה


1. רותם יה אהובה!
נכתב על ידי ניר כץ משבט עומר בתאריך 21/10/2009 בשעה 20:19
2. רווווותם :)
נכתב על ידי עומר בן סימון משבט צופית בתאריך 22/10/2009 בשעה 16:47
3. מהממת!!!
נכתב על ידי גילי גפן משבט גלים בתאריך 5/11/2009 בשעה 14:47