zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: מחליפים כובעים

תמונת מגזין מחליפים כובעים פורסם על ידי יובל טראב
בתאריך 17/11/2009
בכתבה זו צפו 2693 גולשים

קשה להסביר מה זה להיות במשלחת. אם היו אומרים לי בתחילת השנה שעברה שאני אסע לארה"ב, לשלושה חודשים מחוץ לבית עם אנשים שאני לא מכירה, הייתי צוחקת, יודעת שבחיים זה לא יקרה.

קוראים לי יובל טראב, מרכזת הדרכה בשבט משואות ביהוד, וגם אני כמו רבים אחרים לא האמנתי, יותר נכון קבעתי שהמשלחת הזו בכלל לא בשבילי. הלכתי למיונים בשביל לא להרגיש שפספסתי משהו, ואחרי שלושה שלבים חווייתיים בפני עצמם מצאתי את עצמי בפנים, יחד עם עוד 80 אנשים שלא יודעים (עדיין) איזה קיץ עומד להיות להם.
התחלנו לעבור סמינרים, שכל אחד יותר מהנה מהשני. למדנו המון ועשינו דברים שאני די בטוחה שלא היינו עוסקים בהם אם לא שם. ככל שהתקרב תאריך הטיסה התקרבנו יותר זה לזה, וכשהגיעו הופעות הפרידה במאי כבר הרגשנו את הסוף, אחרי כל הדברים שעברנו, לפני שזה בכלל התחיל.
ואז זה הגיע, ואנחנו כבר שם בארה"ב, חבורת שביעיסטים עם חאקי מדוגם שהולכים לעשות את העבודה שלהם, ולעשות אותה טוב.
מתן, בת הזוג שלי, ואני, נשלחנו למחנה פיינמיר בפנסילבניה, שעד מהרה הפך להיות הבית שלנו. הכרנו כל פינה וכל אבן, די מהר למדנו את האופי האמריקאי ואת המסורות של המחנה- לשיר שירים, לדקלם את הברכות ועוד ועוד. המחנה הזה הפך למשפחה אחת גדולה, אנחנו הכרנו כל אחד מאנשי הצוות והחניכים, והם למדו להכיר אותנו, ודרך הרושם שהשארנו מה זה באמת ישראל.

היה לנו תפקיד מוגדר – Israeli Scout, אבל בפועל, החלפנו כל כך הרבה כובעים.
כובע המדריך שנמצא עם הקבוצה שלו שלושה-ארבעה שבועות, שמטפל בהם, אוכל, מתקלח וישן איתם, ובין לבין מראה להם קצת מאיפה באת ואיך אתה חי, ושלא, אתה לא נוסע על גמל לבית הספר. ואיך לא כובע הצופה, שמעביר הכל דרך צופיות וטבע, כשאתה בסך הכל צופה ממוצע בעוד שהם בטוחים שמתהלך לו במחנה באדן-פאוול קטן. ויש את כובע הבדרן, שמכונהCrazy Israeli, והרקדן שמלמד מחנה שלם לרקוד בטירוף את שיר הזודיאק ובומשיבום, והמחנאי שלוקח את הקבוצה שלו לא"ש לילה על בסיס קבוע בטבע ומדליק לו לבד מדורות, והטבח שמקפיץ שניצלים וקבב ביום ישראל, והמורה לעברית שפשוט יודע הכל.
 
אז האמת היא שאין לי כוחות על, ואני בכלל לא יודעת לבשל או לרקוד ובטח שלא להדליק מדורה לבד. אבל עשיתי את זה בכל זאת, בעזרת הרבה אנשים וגם בזכות עצמי, במחשבה שאם רוצים אפשר הכל. אין דבר מדהים יותר מלדעת שהשפעת על אנשים, לדעת שהם זוכרים אותך ואת מה שלימדת אותם, החל מילדים בכיתה א' ועד מבוגרים בני 50.

ומה יצא לי מזה? למדתי להכיר את עצמי, להיות עצמאית, לקבל החלטות על עצמי ועל אחרים, לעמוד במצבים כמעט בלתי אפשריים ולהצליח. הצלחתי להשפיע על אחרים, לסמוך על בן אדם שאני לא מכירה בעיניים עצומות, להכיר המון חברים לחיים, להוציא מעצמי את המקסימום בשבילי ובשבילם, וכמובן- להעריך את המקום שאניחיה בו.

אני לא אשקר ואגיד שזה לא היה קשה. הרבה פעמים שאלתי את עצמי את מה שאתם ודאי שואלים את עצמכם עכשיו- האם זה שווה את זה? להפסיד בגרויות, את הקיץ עם חברים, מחנה קיץ..? אז התשובה היא כן, ובגדול. אין אחד שחזר מהמשלחת ואמר שזה "בסדר, לא משהו" במקום "זה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים".
קשה להסביר מה זה להיות במשלחת. אבל קל להבין ש-81 ילדים לא טועים. תנסו, זה שווה את זה.

משלחת 2009 אני אוהבת אתכם!
 

[ שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 2 תגובות | הוספת תגובה


1. אחת הכתבות!
נכתב על ידי לימור שוקר משבט צחור בתאריך 17/11/2009 בשעה 20:35
2. תותחית על את :)
נכתב על ידי נוי הדר משבט עתיד בתאריך 17/11/2009 בשעה 21:31