zofim.org.il
  
 


 
אתר יום השואה/הזיכרון/העצמאות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר יום השואה/הזיכרון/העצמאות » ארכיון הכתבות » כתבה: יום הזיכרון שלי

תמונת מגזין יום הזיכרון שלי פורסם על ידי נגה רוזנברג
בתאריך 11/4/2010
בכתבה זו צפו 4986 גולשים

זה יום הזיכרון הראשון אחרי המסע לפולין. זאת הפעם הראשונה בה יוצא לי, באופן אישי, להתעמת עם החוויות, הסיפורים והזיכרונות. זו לא הפעם הראשונה שאני צופה בסרט שואה, קוראת כתבות וספרים בנושא, או עוברת על כך פעולה. אבל, אולי לראשונה בחיי, אני מבינה.

ההבנה הזאת, של מה זו שואה, מתי היא הייתה, מה קרה לעם היהודי, ומי עמד בראש פירמידת ההרג הנוראית הזאת נותנת תחושה שונה ליום החשוב הזה. ההבנה מן הסתם, מעלה בליבי הרבה יותר שאלות, המון שאלות. שלרובן אני יודעת, אין תשובה. השאלה הגדולה מכולן היא למה? למה נולד אדם שרצה להשמיד אותנו, ולמחוק אותנו מעל פני האדמה? למה דווקא אותנו? למה דווקא אז? ולמה בכלל הייתה שואה לעזאזל?! למה הייתה שואה?
התסכול, הפחד והכאב אופפים אותי בימים האחרונים יותר ויותר. תחושה של אובדן עוטפת אותי. ולמה דווקא השנה? למה דווקא ביום הזיכרון הזה?
לשם שינוי, לשאלה הזו מצאתי תשובה. התשובה שלי היא ידע.
היום אני יודעת. אני יודעת מה זו שואה, אני יודעת מהי שואת העם היהודי. הביטויים הטלאי הצהוב, הגטו, החומה אינם מה שהיו פעם בשבילי. הם אינם תלויים באוויר, אלא ממשיים. האומשלגפלאץ הוא לא עוד מילה ארוכה ולא ברורה, הוא כיכר השילוחים, הוא הדרך אל המוות. הברחות המזון, הצפיפות, המקלחות הינן חלק מהמציאות שבה חיו מיליוני היהודים בתקופת השואה. והמספר.. המספר שאותו מכיר כל יהודי, 6 מליון. 6 מליון יהודים שנספו ונרצחו על ידי הצורר הנאצי. בלי רגש, בלי צער, ובלי רגשות אשם. המספר הזה אינו מנותק מהמציאות. הוא נשאר גדול, וקשה לעיכול אך הוא אמיתי, הוא קיים.
והשנה, יותר מכל שנה אחרת, יום הזיכרון שלי הוא באמת יום זיכרון. הוא יום מכבד, מנציח ומצער. בו אני אתחבר לזיכרון השואה יותר מתמיד. ביום הזה אני אזכור ואנציח את מה שקרה. אני בטוחה שעדיין לא אמצא את כל התשובות, עדיין לא אבין למה הייתה שואה אבל אני אזכור, ואני אעביר את הסיפור הלאה. כי זו חובתי כיהודיה, וזו חובתו של העם היהודי. לזכור את השואה. יום הזיכרון הוא נקודה חשובה בשנה, ובחיים שלנו כעם. אנחנו חייבים לזכור את השואה. לזכור את הכאב, לזכור את הניסיון למחוק אותנו מעל פני האדמה ולזכור את הגבורה. לתת את הכבוד הדרוש לאותם היהודים- ילדים, מבוגרים וקשישים שנאבקו יום יום במציאות שרדפה אותם ולא נתנה להם מנוח. הם, שהתחבאו, גווע ברעב וחיו בתת-תנאים, הם ששרדו ונאבקו בנאצים. הם, שבזכותם אנחנו כאן.
אז לא חייבים לנסוע לפולין, ולא חייבים לבכות ביום הזיכרון. אבל חייבים ללמוד, להתעניין ולספר. לספר את השואה ולהנציח אותה בקרבנו. זאת החובה שלנו כיהודים, כישראלים וכבני אדם. השואה שהייתה לפני למעלה מ-60 שנה הייתה ענקית, וכואבת. אל לנו לתת לזמן להקטין את הכאב ולטשטש את האנטישמיות שבגללה נרצחו מיליונים. עלינו לגנות את מעשי האלימות, את הרצח ההמוני וההשפלה. עלינו להעביר את זה הלאה כדי לזכור, וכדי לא לשכוח. וכדי שפעם אחת, נמנע מההיסטוריה לחזור על עצמה.
נגה

פרסם כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. מדהים!!!!
נכתב על ידי ענבר רוזנבלום משבט בזק בתאריך 11/4/2010 בשעה 21:27