zofim.org.il
  
 


 
גרעין אנ
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין אנ"ת » ארכיון הכתבות » כתבה: פשוט שכחנו לעשות קצת כיף!

תמונת מגזין פשוט שכחנו לעשות קצת כיף! פורסם על ידי יוגה
בתאריך 22/12/2010
בכתבה זו צפו 4470 גולשים

היום, אני ש"שנית בגרעין אנ"ת, לפני שנתיים – שלוש, הייתי מדריכה בדיוק כמוכם.

בדיעבד, אני מבינה שהפספוס הכי גדול שלי בהדרכה היה זה שפשוט לא עשיתי מספיק ממה שרציתי.

אני שואלת את עצמי אם המשחקים חסרי המעוף שמשחזרים את עצמם, באמת מביעים את מה שתכננתי להעביר, או שהם סתם פיתרון נוח למשימה שצריך לסמן עליה V.

האם זה הגיוני שאותה הפעולה יכולה לעבור בין שכב"גיסטים ולכן חניכי ד' יעברו פעולה זהה לחניכי ו'. האם בנות יכולות לעבור את אותה הפעולה שעוברים בנים?

כולנו יודעים שלא, הרי לא נולדנו אתמול...  אבל בעצם, גם כולנו יודעים כמה נמאס לשבת ולכתוב פעולות. על אחת כמה וכמה כמה מעצבן להתייחס ברצינות ל'הצקות' של הראשגדית החייכנית שלנו להגיש כבר משהו בזמן.

בעיקר, אנחנו מתוסכלים, אף פעם לא מגישים פעולות בזמן ובטח ובטח שלא נהנים להעביר אותן.

לפעמים, כשיש איזה משהו מיוחד שנוגע בנו, אנחנו מביאים סרט, אנחנו ממציאים משהו חדש. יש איזו מן התרגשות קטנה של עשיית מטלה כמו שצריך, אבל בפעולה השנייה באותו השבוע, אותו החיוך נמחק.

אני חושבת על הלהט המדהים שהוביל אותנו לבחור בהדרכה, על האמונה שלנו בזה שנצליח לסחוף את החניכים, להיות בשבילם דוגמה. אני חושבת על תחושת הפספוס האיומה שהרגשתי כמדריכה כשהרגשתי לפעמים שכל כך לא בא לי ללכת לשבט היום, שבא לי להיות טינאייג'רית רגילה שיכולה לפרגן לעצמה בשנ"צ.

ובכ"ז, בסוף תמיד הייתי מעבירה פעולה, כי יש מחויבות ואחריות לבית השני שלי.

אז מה מתפספס לנו כאן?! שכחנו לעשות כיף ומשמעות.שכחנו להעביר דברים שאנחנו באמת מאמינים בהם, שמעוררים אותנו להתקומם!

איך זה שהייתי הולכת להפגנות למען תקציבי ניצולי השואה ולא העברתי פעולה אחת על זה?! איך זה שחניכים גילו איזו מוזיקה משפיעה עליי רק כשהם שאלו אותי באיזה מסלול בטיול?!

איך זה שחניכים שלי לא ידעו מה זה אמר בשבילי, כחניכה, להבטיח לצופים את ההבטחה?


יכולתי להשתמש יותר בכל כך הרבה כלים שלא השתמשתי בהם מספיק, עיתונים, שירים, דמויות, סיפורים, אינטרנט ואפילו בוץ... אז למה לא?

הרי אנחנו לא צריכים להתנתק מתוכנית ההדרכה השנתית, שמחברת את רגלינו לקרקע אחת ומשותפת, שבטית.

אבל מה עם לקחת את הדברים למקומות שמרתקים אותנו?

יש מערך על כבוד? מה מתעורר בי כשאני חושבת על כבוד? האם אלו באמת 6-8 פעולות שבלוניות שהצלחתי להעתיק משכב"גיסט אחר כדי להגיש בזמן או שזאת הכתבה בעיתון שקראתי אתמול בבוקר על מורים שמשפילים ילדים בכיתה?

האם זה הכבוד למדריך, כי בפעולה שעברה הם העבירו את זמנם בלצחוק עליי?

האם זה הצורך שלי לדבר איתם על שפה נקייה מקללות אחת כלפי השני?

האם זה לדון על גזענות ועל כבוד לאדם באשר הוא אדם אבל אולי אני לא החלטתי עדיין מה דעתי על מכירת דירות לערבים?

 

מה מדבר אלינו? איך אנחנו מגלים שכשמשהו מדבר אלינו אנחנו יכולים לדבר אותו מצוין עם חניכים?!

 

ובעיקר, איך אנחנו זוכרים ליהנות סוף סוף מזה שאנחנו מדריכים בצופים?

 


 

שמיניסטים ומתעניינים בשנת שירות בגרעין אנ"ת?חפשו אותנו בפייסבוק!

 

קראו גם על "איך אומרים 'צופים' באמנות".

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 2 תגובות | הוספת תגובה


1. הכתבה הזו כל כך במקום.
נכתב על ידי לי=] אני משבט אילת בתאריך 28/12/2010 בשעה 23:41
2. כל מילה בסלע
נכתב על ידי עמיר ברטל משבט איתן בתאריך 20/6/2011 בשעה 7:57