zofim.org.il
  
 


 
אתר יום השואה/הזיכרון/העצמאות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר יום השואה/הזיכרון/העצמאות » ארכיון הכתבות » כתבה: טקס יום השואה במשכן הכנסת

תמונת מגזין טקס יום השואה במשכן הכנסת פורסם על ידי הדר גולדנברג
בתאריך 13/4/2013
בכתבה זו צפו 1820 גולשים
נתבקשנו ללכת היום מטעם התנועה לטקס יום השואה בכנסת. הלכנו 3 חברת צוות הנהגת ירושלים, ו2 ש"שניות בהנהגה.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויות שלי מהטקס.

גם בטקס בכנסת, כמו בטקס המסורתי ביד ושם, מדליקים שש נרות זיכרון לזכר הנספים. גם בכנסת מדליקים אותם ניצולים יחד עם נכדיהם וניניהם. בכנסת, בניגוד ליד ושם, הניצולים המדליקים את הנרות הם ניצולים שיש להם איזשהו קשר לכנסת- הבן שלהם או הנכד שלהם חבר או עובד במשכן הכנסת. 
כל הניצולים ריגשו אותי, אבל אחת מהם במיוחד. ניצולה שבנה הוא חבר כנסת ועלתה להדליק נר יחד עם הנכד שלה שהגיע לטקס במדי צה"ל. פתאום מצאתי את עייני מוצפות מדמעות. עומדת מולי אישה שנלחמה על חייה, איבדה את בני משפחתה בזוועות הכי קשות ואולי גם לנגד עיניה, והיום הבן שלה מנהיג את המדינה והנכד שלה נחלם בעבורה. והיא עומדת, לא באנדרטת זיכרון, היא עומדת במעוז הריבונות של עם ישראל, מזכירה וזוכרת. היא עומדת בבניין שיותר מכל בניין אחר במדינה הזאת מביע עצמאות, מביע מדינה. 
בכנסת הונהג מתישהו בשנות ה80 להקריא שמות. מי שהיה אז יו"ר הכנסת היה ניצול והוא אמר ש"לכל איש יש שם", וצריך לזכור ולהזכיר גם את האנשים עצמם ולא רק את המספר. וככה, בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולים בזה אחר זה חברי כנסת ושרים ומקריאים שמות. שמות של קרובים, שמות של בני משפחה ומכרים... אחד מחברי הכנסת, ניצול שואה בעצמו, הזכיר את משפחתו, והזכיר גם ילדה בת 5 שהייתה חברתו הראשונה בגן הילדים.
ופתאום אני מביטה בחברי ההנהגה שלנו, אלה שבחרנו לא מזמן בהליך דמוקרטי, וכולם שווים. כולם איבדו שם, כולם צמחו משם. כולם זוכרים ומזכירים.

עוד מחשבה הייתה לי בטקס הזה, כשישבתי שם במדי החאקי שלי, אחרי שהבטחתי בכיתה ח' "לעשות כל שביכולתי לעמי לארצי למולדתי", אחרי שבחרתי לחזור ולעבוד בצופים כדי להיות שותפה בחינוכו של דור, בעתיד מדינה. ישבתי לי בכנסת וחשבתי כמה רע יש לנו להגיד תמיד על הכנסת.. כמה ביקורת על המדינה, על ההנהגה. כמה לפעמים הכל נראה לנו פה כבדיחה לא כ"כ מוצלחת. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי, יש לי מדינה. העם שלי בבית. ויש כנסת, יש הנהגה ויש צבא. לא תמיד אנחנו יודעים להודות, להעריך, ולשמוח. לא תמיד אנחנו זוכרים בעבודתנו החינוכית בתנועה כמדריכים, ראשג"דים, מרכזים צעירים וכעובדים, כמה חשוב שנהיה חלק. כמה חשוב שנודה על מה שיש, ונפעל באמת ובתמים לתקן ולשבח.

כי זה הניצחון הגדול של אלה ששרדו את השואה, לעמוד לא באנדרטה- אלא בחיים, בריבונות ובעצמאות. ודווקא שם במקום שפועל כדי לתקן ולשנות, לזכור את מה שהיה שם, ואת אלו שאינם, כי זה הניצחון הגדול שלנו כעם."

 

 הדר גולדנברג, מלוות צמי"ד, הנהגת ירושלים

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה