zofim.org.il
  
 


 
אתר יום השואה/הזיכרון/העצמאות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר יום השואה/הזיכרון/העצמאות » ארכיון הכתבות » כתבה: אני בעיקר חושבת על הילד

תמונת מגזין אני בעיקר חושבת על הילד פורסם על ידי מרכזת
בתאריך 18/4/2013
בכתבה זו צפו 1736 גולשים

כשחושבים על שואה ישר עולות תמונות, למרות שלא היינו שם אנחנו יכולים לתאר. מעדויות, מסרטים, ספרים. חושבים על הסבא שלא זכה לראות את הנכדים שלו, חושבים על האמא שלא הספיקה לתת חיבוק אחרון לבת הקטנה, חושבים על האבא שהקריב את עצמו בשביל כל המשפחה.

אני בעיקר חושבת על הילד, הילד הקטן שבן לילה הפך למבוגר מן המניין. הילד שאף אחד לא הכין אותו לעולם הגדול, לא בית הספר, לא ההורים, לא החברים. פשוט יום אחד הוא נזרק למציאות הזויה בה הוא הבוגר האחראי. קם לעבודה, דאג למזון, לפעמים אף שמר על אחיו הקטן יותר למרות שהוא רק בן 7. ילד, קטן, סך הכל עבר שבעה אביבים וכבר הוא כמו אבא, כמו אמא, עם המון דאגות ובגרות לא נתפסת.

לילד הזה לא הייתה הזדמנות לבחור. לא נתנו לו צ'אנס לעשות מקלחת חמה, ללכת לבית הספר, לשחק עם חברים, לאכול ארוחה חמה. לא נתנו לו צ'אנס לקבל חיבוק ונשיקה מאמא.

והוא לא יכל לבכות, הוא לא יכל פשוט לוותר. הוא הרי כבר ילד גדול עכשיו, הוא צריך לדאוג לעצמו.

הילד הזה הוא הסבא שלי, הסבא שלכם, המבוגר שעומד אחרינו בתור לקופה, הקשיש שמחכה לכסא פנוי באוטובוס, הזקנה שרוצה רק לחצות את הכביש, הזקן בבית אבות שאיבד את כל משפחתו ורק רוצה אזן קשבת, מישהו לספר לו את כל שעבר.

אנחנו חיים איתם ביום יום, רואים אותם בכל מקום, יודעים בתוכנו איזה חיים קשים הם עברו ועדיין מספיק לנו רק יום אחד בשביל לזכור אותם, רק יום אחד בשביל לעמוד בשבילם ולהראות שאנחנו לא שוכחים.

תנועת הצופים דוגלת בעשייה, מעורבות ותרומה לקהילה. כחלק נכבד מהתנועה כולה, מכמות אדירה של לובשי מדי החאקי, מצופה מכם לזכור יותר מיום אחד שהם היו שם בשבילנו כדי שאנו נהיה כאן בשבילם.

ביום מכובד זה אני מרכינה ראש בהערכה לכל אותם ששת מליונים שנרצחו ללא שום סיבה פרט להיותם יהודים, לכל אלו ששרדו את העוול וחיים במדינה הזו ומאמינים בקיומה.

אני גאה לעמוד כאן מול דור אחר, דור שמאמין בערכי הנתינה, שיודע לתת ולא רק לקחת, שאכפת לו.

הלוואי ונדע להעריך את כל הדברים שכבר ברורים לנו לא רק ביום אחד בשנה, אלא במהלך כל השנה. שלעולם לא ניקח את הקרובים לנו כמובנים מאליהם ונדע תמיד לתת מעצמנו כל עוד אנחנו בריאים ומסוגלים. שנזכור תמיד ולא נשכח ונהיה אנו העדות כשכבר לא יהיה מי שיספר.

לילדים ההם לא הייתה הזדמנות, לא הייתה בחירה. לכם יש, לנו יש. 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה