zofim.org.il
  
 


 
גרעין במדבר
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין במדבר » ארכיון הכתבות » כתבה: מכתב תודה לשינשינים

תמונת מגזין מכתב תודה לשינשינים פורסם על ידי יניב טייטל
בתאריך 14/10/2014
בכתבה זו צפו 1634 גולשים

 מכתב תודה לשינשינים.

לרוב כותבים מכתבי תודה לשינשינים בסוף השנה ולא בתחילתה של שנה חדשה. לרוב המילה 'תודה' מגיעה לתודעה פעם ראשונה רק באזור אפריל ומתקבעת בחלל האוויר שבין הפה שמביע לאוזן שמקבלת רק בסוף השנה. למרות זאת ועם כל הסכנה שבתודה המוקדמת הזו אני מרגיש שאני חייב לכם אותה. במיוחד לאחר הקיץ האחרון שחלפנו.

הקיץ האחרון היה מטלטל מאוד. עבורי. עבור תושבי הדרום ועבור תושבי המרכז. עבור תושבי מדינת ישראל ועבור תושבי רצועת עזה. מדינה שלמה היתה משותקת לטלוויזיה ולפייסבוק. באוויר (ובלב שלי) היתה הרגשה של ייאוש. הרגשה כאילו המדינה מנוהלת על ידי אוגר שרץ במעגל וכל פעם חוזר לאותו שדה קרב, מול אותו אויב. ולהפתעתו – התוצאה דומה לזו שקדמה לה. ברגעים אלו אנחנו כבר בתחילתה של מחאה אזרחית חדשה. כבר יש חרם על המילקי ועל הקורנפלקס ומבטיחים לנו שזה רק ההתחלה! מדינה שלא יודעת לנוח, שרצה ממלחמה למלחמה, מדינה שבלי הפסקה בתנועה!

            הקורנפלקס והמילקי כבר מזמן לא בסל הקניות שלי – כך שגם בלי מאמץ אני מצליח למחות! אבל אני מודה שאני רוצה להגיד: "תנו לי רגע בלי מחאות, בלי לצעוד ובלי להילחם. רק קצת לחיות. עד כמה שאפשר". ואז אתם הגעתם לחיי. מלאי אנרגיה. מלאי רצון טוב. עם כוח ואנרגיה ליצור שינוי. כשרואים אתכם נדמה שעברו עידנים מאז 'צוק איתן' ושהאדישות שתמיד מדברים עליה בחברה הישראלית היא בכלל תעמולה של התקשורת. אתם רוצים למלא כל חור בלו"ז בעוד התנדבות, רבים על מי יתנדב במקלט לנשים מוכות ומי בבית חם לנערה, מוצאים זמן בלו"ז לקשישים ששרדו את השואה ולילדים בני שלוש שנאלצו להתבגר מהר ולעזוב את הבית. ובעיני הכי מדהים ולא ברור מאליו - נמצאים בפעילות אקטיבית יחד עם ערבים מישראל. זמן קצר אחרי מלחמה גדולה. בונים מחדש את הגשר הזה שהרסו הטילים.

            אני מודה לכם על ההשראה שאתם נותנים לי. על זה שאתם מזכירים לי שלחיות פירושו לפעול. על כך שיש בידי את הזכות להגיד שאני מארגן מפגשים של יהודים וערבים, שאני מקרב במעט את השלום בינינו ועוזר לשבור מחסומים. אני מודה לכם על הכיף של לראות אתכם עושים וחווים – נוסעים באוטובוס למקומות שרוב האזור לא מגיע אליו: לתל שבע, לרהט ולשגב שלום. יורדים בתחנה ארעית באמצע של כביש ראשי והולכים 20 דקות במידבר כדי להגיע לארוחת עיד אל אדחה, או מפגש בבית ספר. מפגשים, טלפונים וואטסאפים עם חברים ערבים כעניין שבשגרה. וזה עוד רק בתחילת השנה.

ישר כוח! תודה! ובהצלחה!

יניב.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה