zofim.org.il
  
 


 
גרעין במדבר
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין במדבר » ארכיון הכתבות » כתבה: חוויה משמעותית מהשנה

תמונת מגזין חוויה משמעותית מהשנה פורסם על ידי יניב טייטל
בתאריך 10/2/2015
בכתבה זו צפו 1846 גולשים

 הדיון שהתרחש במהלך ההכשרה ביום רביעי שעבר היה אחד מרגעי השיא שלי בשנת השירות המיוחדת הזאת, עד כה.. 

החדר הוא חדר באוהל המתנדבים של אג'יק.
כל יום רביעי אנחנו נפגשים, הקבוצה היהודית שעושה שנת שירות בגרעין במדבר, והשותפות הערביות שלנו שעושות שנת קהילה (שנה בה הן גרות בבית שלהן אך קמות כל בוקר ומתנדבות יחד איתנו, בבתי הספר במגזר הבדואי והיהודי )
החדר  כבר ממש מרגיש החדר שלנו, למרות שהרבה קבוצות עוברות ועברו הכשרות בחדר הזה.

מתחילת השנה חיכינו שיגיע משהו כזה. מתחילת השנה חיכינו שהחברות שלנו עם השותפות הערביות תעלה שלב. מתחילת השנה חיכינו לרגע שבו נגלה את השאיפות שלהן, את החלומות שלהן ואת הדעות שלהן. ושהן יבינו את השאיפות, החלומות והדעות שלנו. שנגלה שהן כמונו – גם אם קצת אחרת...

עד עכשיו היה לנו המון כיף יחד. למדנו להכיר אחת את השנייה וצחקנו הרבה יחד. כמו בכל חברות, בהתחלה מכירים ולאט לאט מתחברים ומגיעים לשיחות ודיבורים עמוקים יותר. עד יום רביעי האחרון נמנענו מלדבר בצורה עמוקה על פוליטיקה. זה לא שלא היה על מה לדבר. במדינה שלנו תמיד יש נושא אקטואלי או פוליטי חדש שאפשר לדבר עליו. אבל זה בעיני הגיוני שנמנענו מזה עד עכשיו; בשנה בה הצד השני הוא השותף שלי לעבודה וחבר קרוב לאורך כל השנה. בשנה בה אני נמצאת ביחסי עבודה וחברות אינטנסיבית עם שותפה ערביה.

 
ביום רביעי דיברנו על מותם של הנערים ברהט על ידי כוחות משטרת ישראל ועל אירוע הדקירה בקו אוטובוס מספר 40 במרכז תל אביב על ידי פלסטינאי. האירועים קרו בהפרש של ימים ספורים אחד מהשני.
את הדיונים בקבוצה שלנו קצת קשה לקיים: יש מחסום שפה שאי אפשר להתעלם ממנו. אנחנו לא ממש יודעים ערבית ולערבים יותר נוח לדבר על נושאים רגישים בשפת האם שלהם. את כל השיחות שלנו לרוב מתרגמים רכזי הפרויקט לשתי השפות: מערבית ועברית ולהפך.
אז כשהעלו את הנושא הזה, כולם קצת נרתעו.
איך נוכל להביע את עצמנו כמו שצריך, איך הם יוכלו להביע את עצמם כמו שצריך כשאנחנו לא מבינים אחד את השני?
הדיון התחיל. את הדעות של הקומונה אני כבר יודעת בעל פה, למרות שהיה מעניין שוב לשמוע את כולם.
כולנו מאמינים בדו קיום, פועלים למענו כל בוקר, מאמינים בכבוד ובהכרת השונה, אך תמיד יש לנו את הצורך לדבר על הצד שלנו.
אבל…
סוף-סוף שמעתי את הצד השני ממקור ראשון, סוף-סוף ראיתי את השותפות מביעות עניין ונלחמות על התחושות שלהן.

לראשונה הבנתי עד הסוף כמה אבסורד, חד פעמי, מיוחד ומרתק החוויה שאני חווה השנה.
הבנות הערביות דיברו על ההזדהות שלהן למקרה ברהט, על התסכול ותחושת הגזענות והאפליה במדינה שלנו, על הקלות שבלחיצת ההדק כלפי דם ערבי מאשר כלפי דם יהודי.

הדיון עבר בשלום , אפילו יותר מזה – יצר שלום. הדיון העלה את רמת השותפות בנינו ובינם.

אני יכולה להעיד על עצמי שפחדתי על החברות שלי ושל השותפה שלי, כות'ר.
אבל כנראה שגם היא מבינה שזה בסדר והגיוני שהדעות שלנו יהיו שונות ויחד עם זה גם מאוד דומות.
מיד אחר כך כבר חזרנו לצחוק איתן והלכנו לשבת בפלאפל ביחד כמו כל הפסקת צהריים של ההכשרות בימי רביעי.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה